טליה — רוזה 2025 | משק ויקב תושיה

טליה — רוזה 2025

בציר מוקדם של קיץ חם במיוחד, מכרם על דיונות חול

חול · סוד · קודש

נטענו גפנים בלב המדבר על אדמת חול בתולית שלא נעבדה מימי בראשית, שמרנו על הענבים נקיים מחומרי הדברה מזיקים לאדם ולסביבה, טיפלנו בכרם בששון ובשמחה על טהרת עבודה עברית, התברכנו ביובש, בשמש עזה ובקור לילה מדבריים, זכינו ליין נעים אביבי וחלק עם ניחוח וקסם הטומן בחובו את סוד הקשר שבין ישראל לאדמתו.

ביקב מתארים את זה בפשטות: קיץ חם במיוחד הוביל לבציר מוקדם. כשהחום מקדים את ההבשלה, הענבים נקטפים עם פחות זמן על הגפן — ובקברנה סוביניון זה אומר צבע עמוק וטאנינים עדינים יותר, בדיוק מה שצריך כדי לעשות מהם רוזה ולא אדום.

זו הסיבה שטליה הוא יין שקשור לשנה שלו. הוא לא מתכון שחוזר על עצמו אלא תגובה של יקב קטן למה שהמדבר עשה באותה שנה. אם הוא מוצא חן בעיניכם, שווה לקנות ממנו עכשיו ולא לחכות — הבציר הבא יהיה יין אחר.

מיץ הענבים כמעט תמיד חסר צבע — גם בענבים אדומים. כל הצבע נמצא בקליפה. יין אדום נולד ממגע ארוך בין המיץ לקליפות, יין לבן מופק בלי מגע כמעט בכלל, ורוזה נמצא באמצע: מגע קצר, לפעמים שעות בודדות, ואז מפרידים.

זו הסיבה שרוזה טוב הוא קשה יותר לעשייה ממה שנדמה: צריך להחליט מתי בדיוק להפסיק. פחות מדי, והיין יהיה שקוף וחיוור; יותר מדי, והוא יהפוך לאדום קליל עם טאנינים מיותרים. בטליה בחרו לעצור במקום שמשאיר עומק אבל נשאר חלק ונעים.

באר מילכה יושבת בפינה המערבית של הנגב, במקום שבו מדבר סהרה מתחיל, כקילומטר אחד מגבול מצרים. הכרם שתול על דיונות חול שמעולם לא עובדו — לא מפני שאיש לא רצה, אלא מפני שבמשך דורות פשוט לא היה אפשר: כמעט אין משקעים, והחול לא יודע לאגור את מי הסופות.

מה ששינה את המשוואה הוא מים שנמצאו שמונה מאות מטר מתחת לאדמה — אקוויפר שאפשר לראשונה חקלאות במדבר הצחיח הזה. הדבר שנראה כמו החיסרון הגדול, חול שמחלחל ולא מחזיק מים, הוא בדיוק מה שנותן ליקב שליטה: אפשר לצמצם מים לפני הבציר, לרכז את הפרי ולשלוט בעלווה.

הם היו זוג תל אביבי — הוא ממסכי הטלוויזיה, היא מסצנת המוזיקה האלקטרונית. בבית קרקע קטן בדרום תל אביב הייתה גינה מוזנחת שהעשבים בה הסתירו את האדמה, והם עברו לידה כל בוקר וכל ערב בלי לעצור.

יום אחד הם עצרו. ניכשו, גילו אדמה, זרעו זרעי עגבנייה שנשארו מארוחת הבוקר והשקו כל יום מבקבוק. כשהעגבנייה הראשונה האדימה והם טעמו את פרי עמלם — הם מתארים את זה כרגע ששינה את חייהם.

בשנת תשע״ג (2013) הם הקימו את המשק על דיונות חול בלב המדבר המערבי, והיום הם גרים בבאר מילכה עם ארבעת ילדיהם. כזוג בעלי תשובה, הקידוש הראשון ששמעו בחייהם היה הקידוש שעשו לעצמם בגיל 32 — ומשם, הם מספרים, נולד הכבוד הגדול למשקה הקדוש ובסופו של דבר גם היקב.

במשק תושיה אומרים את זה כך: האדמה הזו אינה אדמה פרטית שלנו, אלא שלכם — של עם ישראל. אנחנו רק ברי רשות לגדל עליה, ולכן מחויבים לשמור עליה לדורות.

✦ אפס ריסוס. לא מרססים את העשבייה כלל, וכך נשמרים המגוון הביולוגי ובתי הגידול הטבעיים.

✦ זיקיות הן מדד. במשק אפשר למצוא זיקיות, מגוון גדול של ציפורים, מכרסמים וחיפושיות — עדות למאזן אקולוגי חי.

✦ פוליקולטורה. מגוון רחב של עצים וגידולים יוצר עמידות גבוהה למזיקים, והיובש מונע התפתחות מחלות.

✦ בלי טרקטור. לא משתמשים בציוד מכני כבד. רוב העבודה נעשית בעבודת כפיים, על ידי מתנדבים שבאים מרצונם.

✦ חיפוש מתמיד. אדמת החול ענייה במינרלים, ולכן העבודה היא מחקר מתמשך אחרי ההרכב המינרלי הנכון לכל גידול.

🌱 אורגני — ומה שמעבר לו

הכרמים של תושיה מתנהלים תחת פיקוח אורגני. היין עצמו אינו נושא תעודת אורגני על הבקבוק — ועם זאת, התווית מצהירה משהו מחמיר יותר מהתקן: הכרם נשמר נקי אפילו מחומרי הדברה המאושרים לשימוש בחקלאות אורגנית. אנחנו מעדיפים להציג את זה בדיוק כך, בלי לקרוא למוצר ״אורגני מוסמך״ ובלי לגרוע ממה שבאמת נעשה בשטח.

כשרות מהדרין — המועצה האזורית רמת נגב, בהשגחת הרב מאיר סוויסה.

כשרות בהשגחת רבני העיר בני ברק — הרב לנדא.

הכשרות נבדקה מול דף המוצר של היקב עבור הבקבוק הזה. ביקב תושיה הכשרות אינה אחידה לכל המוצרים — אנו בודקים אותה פר מוצר ומציינים בכל דף את מה שתקף לו.

״וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא״

יחזקאל לו, ח

אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה. ורש״י מפרש — איך נדע שהגאולה כבר כאן? כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה. (סנהדרין דף צח)
זהו הפסוק שעומד בבסיס העשייה של משק תושיה, והסיבה שהתווית של כל בקבוק בנויה כדף גמרא.

תושיה הוא משק חקלאי חינוכי. קבוצות של חיילים, תלמידים, משפחות ויחידים מגיעים אליו כדי לגעת באדמה ולהיות שותפים בעבודות השונות. לצד הגפנים והזיתים ניטע בוסתן של שבעת המינים ועוד עשרות עצי פרי, מתוך מחשבה שלאורך כל השנה יהיה תמיד פרי על עץ שאפשר לקטוף ולנשנש.

במשק מספרים את סיפורו של חוני המעגל, שראה זקן נוטע חרוב ושאל למה, הרי לא יזכה לאכול מפריו. ענה לו הזקן: כשם שאני באתי לעולם והיו בו פירות, כך אני נוטע עבור ילדי ונכדי.